כופתאות גבינת עיזים ברוטב דבש

מה לעשות, מדי פעם אני גם צריכה להאכיל את הנסיכה.  זו מין עסקה כזו שעשיתי לפני כחמש שנים כשהיא נולדה.  אני מלבישה, מאכילה, קונה, משמשת דוגמה (לפחות בתיאוריה), מנחמת בעת צער, משעשעת, מרעיפה עליה נסיון ממרום שנותיי הרבות, אחראית להשכלתה ובאופן כללי דואגת להעביר את הזמן עד שבאופן חוקי היא תעמוד ברשות עצמה.  בתמורה אני מקבלת לילות ללא שינה, שק של מחלות, מכות ונפילות, בכי ודמעות, ריצות לרופאים, אספות הורים, בובספוג ללא הפסקה והוצאות כספיות בלתי נגמרות אבל גם הרבה חיבוקים ונשיקות, ככה שלא הייתי מוותרת אפילו על שניה, במבט לאחור יש אולי על כמה שכן.

למזלי הרב אני מגדלת פודי קטנה, שמוכנה לנסות כל מה שאמא מכינה (וגם כל מה שמזמינים במסעדות). יש לנו מין כזה הסכם שאני חושבת שנעשה כשהיא הייתה בערך בת שנה שכל דבר מנסים וטועמים לפחות פעם אחת, גם אם זה מסריח, כחול, מעלה עובש (הנסיכה אוהבת גבינת רוקפור), נא, עשוי היטב, ושאר ירקות.  המטבח שלנו חווה כל כך הרבה נסיונות חלקם מוצלחים יותר, חלקם פחות, בדרך כלל ארוחת הערב היא הקורבן לניסויים המוטרפים שלי והנסיכה היא שפן הנסיונות העיקרי (שאר המשפחה תורמת את חלקה בהזדמנויות אחרות).

לעיתים קורה שאני קונה מצרכים ואיכשהו הם נשכחים ונמצאים ימים מועטים לפני שהתוקף שלהם נגמר או שהם בשלים מדי.  לרוב זה קורה עם בננות (קונספירציה מישהו אמר?), אני משוכנעת שלכל אחד בארסנל יש איזשהו מתכון יום הדין לבננות בשלות מדי, תתכוננו לפוסט כזה בקרוב כי בדיוק גיליתי עכשיו שיש לי כמה בננות ממתינות שהיו בטוחות שהן עומדות לסיים את חייהן בעודן צעירות, צהבהבות ויפות.  רגע, איפה הייתי, אהה, ארוחת ערב היום, נראה לי.

תגלית היום הייתה גליל גבינת עיזים בהליכי גסיסה בדרך לעולם הבא בעוד מספר ימים, אז ביצעתי בגבינה החייאה בעזרת ביצה, קמח, סוכר ומחית וניל.

לאחר הגיבוש הבצק נשלח למנוחה במקרר לכרבע שעה, ואני הכנתי את עצמי נפשית להתמודדות עם בצק לא הכי נעים לעבודה שבמקרה הטוב הוא קצת (הרבה מאוד) דביק.  כמות הקמח היא יחסית קטנה כדי לשמור על כופתאות אווריריות אז לי היה יותר נוח כשגלגלתי לכדורים לעבוד עם ידיים מקומחות קלות, אתם תעשו מה שטוב לכם, כל מה שאני כותבת כאן הוא בערבון מוגבל ובגדר המלצה בלבד.

לאחר עיצובם כדורי הבצק נשלחו שוב לאשפוז של חצי שעה בקירור ובזמן הזה מומלץ להרתיח סיר גדול עם מים ולהכין את רוטב הדבש.  (אני מרימה ידיים מראש אם אתם צריכים הסבר איך להרתיח מים בסיר ומכריזה על סכסוך עבודה) לרוטב הדבש שמתי בסיר קטן דבש, מים ומיץ לימון ובישלתי על אש קטנה עד לרתיחה.

כשהמים הגיעו לרתיחה הכופתאות קפצו לטבילה בתוכם, יודעים שהכופתאות מוכנות כשהן צפות (תוציאו אותן מיד אחרת הן הופכות יותר מדי דחוסות) ואז מעבירים אותם למסננת. אני הכנתי את הכופתאות בשני סבבים, יש לזה איזשהו הסבר מדעי למה לא כדאי לדחוס יותר מדי לסיר אבל אל תשאלו אותי למה. פשוט ככה (ואל תשפטו אותי עכשיו אבל ככה היא תשובה מספקת ביותר לענייננו ואל תלשינו לנסיכה כי התשובה הזו הוצאה מחוץ לחוק אצלנו בבית).

בשלב זה הנסיכה כבר הייתה רעבה מאוד (כריך אחד כשעה לפני שהמנה הייתה מוכנה כנראה לא הספיק לה), חסרת סבלנות ונדנדה בלי הפסקה אז ללא טקסים מיוחדים רוטב הדבש זורזף על הכופתאות ומזל שהצלחתי לצלם תמונה אחת לפני שהגברת הצעירה לקחה מזלג ובאופן קסום ביותר גרמה להן להיעלם.

למתכון המדוייק דרושים:

גליל גבינת עיזים (פרומעז או דומיו)

1/2-3/4 כוס קמח (תתחילו מחצי ואם ממש נורא תוסיפו עוד קצת)

1 ביצה

3 כפות סוכר

1 כפית מחית / תמצית וניל

לאחד את כל החומרים בקערה עד לקבלת בצק (במיקסר עם וו גיטרה, בכף עץ, ביד, הכל הולך) לקרר כרבע שעה.  לגלגל לכדורים.  להחזיר למקרר לחצי שעה נוספת.  בזמן הקירור להרתיח מים בסיר, כשהמים רותחים לבשל את הכופתאות עד שהן צפות ולהוציא למסננת.

רוטב דבש:

1/4 כוס דבש

1 כף מים

1 כף מיץ לימון

על אש קטנה לבשל תוך כדי ערבוב בכף עץ כחמש דקות.  כשהכופתאות מוכנות בעודן חמות לשפוך עליהן את רוטב הדבש.

הוקוס פוקוס

צירפתי לכם תמונה המדגימה את קסם היעלמות הכופתאות של הנסיכה, אני חושבת במקרה זה שכל מלה נוספת מיותרת ואין צורך בשום הסבר.