מי אני? מה אני בכלל?

בכלל לא חשבתי שאתקבל. אני, זו שלא זוכה בכלום אף פעם, זו שגם אם אהיה המשתתפת היחידה בהגרלת שקר כזו או אחרת לא אצליח לזכות, זו שמייחלת לזכות בלוטו אבל אף פעם לא שולחת טופס, התקבלתי.

זה לא שאני לא יודעת לבשל, לשמחתי עדיין לא הרעלתי אף אחד, ואמנם האורז לא יוצא לי אחד אחד אבל לפני שנתיים חלה התקדמות ולפחות אני כבר לא שורפת אותו. להפך, אני נהנית להיות במטבח, לפעמים שעות. נהנית לארח, אבל שונאת לשטוף אחר כך את הכלים (תבורך אלוהי הכלים החד פעמיים האקולוגיים).

אז למה אני בכל זאת כאן? כי לבשל זה כיף, זו הנאה. ובשבילי הפרויקט הזה הוא הפוגה משגרת החיים בתשע השנים האחרונות, של עבודה ולגדל ילדה וחוזר חלילה. זה לפגוש אנשים חדשים, להתנסות בבישול מאכלים שמעולם לא הייתי שוקלת לנסות, בכל זאת אין לי סבתא/דודה בשלנית, הבשלן במשפחה הוא אבא והוא מדיר מהמטבח את כל מי שרק מתקרב אליו, אז לבשל למדתי לבד.

אז התקבלתי, ואחרי התלבטויות מרובות, שהיו כרוכות בהתייעצות עם כמעט כל קבוצת ווטסאפ אפשרית שאני חברה בה, ועכשיו אני חברה בכמה וכמה פחות קבוצות, ושיחה בוגרת ורצינית עם בת התשע שלי, החלטתי שאני, פני, בת 39, רווקה שמגדלת ילדה ששאיפת חייה היא להוציא את כל הסובבים אותה מדעתם בנוגע למה שהיא תלבש בבוקר, שלא מתביישת להודות שקומדיות ורומנים רומנטיים עושים לי את זה, חובבת אמנות דקורטיבית ומכורה בגמילה (לשעבר) לקניות מכל סוג שהוא, שעיקר תחביביי הם קניות אונליין, אוכל ולהחליף צבע שיער פעם בחודש לפחות, הולכת על זה ומצטרפת ל-45 הנבחרות של דורות וסלונה ופשוט לבשל.

בשובי הביתה בלילה, לאחר המפגש הראשון, כשההתרגשות עודנה מפעפעת בי, גיליתי כי הנסיכה דאגה להשאיר לי את הדוד דולק לאחר שהתקלחה. מה חבל רק שהגברת הצעירה התקלחה מיד לאחר חזרתה מבית הספר, וכפי הנראה אצטרך למכור כליה או איבר פנימי זניח אחר רק בכדי לשלם את חשבון החשמל הקרוב. אבל היי, לפחות היו לי מים חמים, סכינים חדשות והרבה מוצרים של דורות במקפיא. אילאזון.

#סטטוס נוכחי: חיה לי עכשיו ממפגש למפגש